יהושע, פרק ד׳, פסוק ב׳

במעמד חציית הירדן, ה' מצווה לבחור נציגים מכל שבט כדי להרים אבנים מתוך הנהר, במטרה לפרסם את הנס וליצור לו אות זיכרון לדורות. ייתכן כי שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אלו הם אותם נציגים שיהושע כבר התבקש להכין מראש, או שזהו ציווי חדש לבחירת קבוצה שונה המיועדת במיוחד לנשיאת האבנים, בעוד הקבוצה הקודמת נועדה רק להעיד על בקיעת המים. גישה זו נתמכת בהוראה לקחת אותם מִן־הָעָם בסדר של אִישׁ־אֶחָד אִישׁ־אֶחָד מִשָּׁבֶט, ניסוח המעיד על בחירת אנשים רגילים מתוך השבט ולא על מנהיגים ונשיאים. העובדה שבהמשך הם מתוארים כאנשים שכבר הוכנו מראש, מוסברת בזריזותו של יהושע שהכין אותם למשימה באופן מיידי עם קבלת הציווי החדש.