יהושע, פרק ד׳, פסוק א׳

כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כׇל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, הסתיים נס החצייה מתוך השגחה קפדנית על כל פרט, שכן ארון הברית עצר את המים עד שאחרון האנשים חצה בבטחה. אף שיש שפירשו כי הציווי ניתן מראש, פשט הכתוב הוא שה' המתין עד שהעם כולו יעמוד בטוח על היבשה, ורק אז וַיֹּאמֶר את דברו אֶל יְהוֹשֻׁעַ. המתנה זו נועדה לבסס את אמונת העם, כדי שיהיו מוכנים נפשית לשלוח בחזרה שנים עשר נציגים אל תוך אפיק הנהר. נציגים אלו הוכנו מראש להיות עדים ישירים לנס, משום שממדיו העצומים של המחנה לא אפשרו לכולם לראות את המתרחש מקרוב. לאחר עצירה צורנית בטקסט המסורתי באמצע הפסוק, המילה לֵאמֹר מורה ליהושע להעביר את ההנחיות הלאה אל העם ואל הנבחרים למשימה.