יהושע, פרק ד׳, פסוק ו׳

קרה לכם פעם ששמרתם חפץ מיוחד מטיול או מחוויה מדהימה, רק כדי שלא תשכחו אותה לעולם? כשבני ישראל חצו את נהר הירדן, התרחש נס עצום. כדי להבטיח שהנס הזה לא יישכח, הם הקימו מצבת אבנים מיוחדת. האבנים האלו משמשות בתור אוֹת, כלומר סימן. כשהילדים ישאלו על כך מָחָר, הכוונה היא לאו דווקא ליום שלמחרת, אלא לכל זמן בעתיד שבו הם יראו את שתים עשרה האבנים הגדולות ויסתקרנו לדעת מה המשמעות שלהן. שימו לב לצירוף המילים מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם. המילה לָכֶם מלמדת שהסימן הזה נועד לא רק לדורות הבאים, אלא גם לאנשים שראו את הנס בעיניים שלהם. למה הם היו צריכים תזכורת? בזמן חציית הנהר, העם פחד מאוד שהמים יחזרו וישטפו אותם, ולכן הם מיהרו לעבור. האבנים נלקחו ממש מתחת לרגלי הכוהנים שעמדו בתוך הנהר, כדי להזכיר לעם שהירדן לא נקרע בזכות הכוח או הגבורה שלהם, אלא אך ורק בזכות הקדושה של ארון ברית ה'. כך האבנים עוזרות להם לזכור את האמת ולא להתגאות.