קרה לכם פעם ששמרתם חפץ מסוים כדי לזכור אירוע מרגש במיוחד? בני ישראל בדיוק חצו את נהר הירדן בנס גדול, והם לוקחים איתם אבנים מתוך הנהר כדי שיהיו מזכרת לתמיד. כשהם מצווים וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם, הכוונה היא לאנשים שראו את הנס בעיניים שלהם. המטרה היא להזכיר להם שהמים עצרו לא בזכות העם, אלא רק בזכות ארון הברית של ה' ובכוחו. ההוכחה לכך היא שהמים נבקעו בדיוק ברגע שארון הברית עבר שם.
אם נשים לב, נראה שיש הבדל בין המילים מֵימֵי הַיַּרְדֵּן לבין מֵי הַיַּרְדֵּן. הנס קרה בשני שלבים. המילה מֵימֵי מתארת את המים הנקיים והצלולים שזורמים למעלה, והם עצרו עוד לפני שארון הברית נכנס לנהר. לאחר מכן, בְּעָבְרוֹ, בזמן שהארון באמת עבר בתוך הנהר, עצרו גם מֵי הירדן, שהם המים הבוציים והעכורים שזורמים למטה בקרקעית הנהר.
בסוף נאמר וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. האבנים האלו נועדו לכל הילדים והנכדים שיוולדו בעתיד ולא זכו לראות את הנס בעצמם. כשהם יראו את האבנים האלו, הם תמיד יזכרו את הפלא הגדול שקרה שם.