יצא לכם פעם לעמוד במקום ולהמתין להוראה, גם כשהיה ממש מפתה פשוט לעזוב הכול וללכת? תארו לעצמכם את הכהנים שעומדים בתוך נהר הירדן היבש ונושאים את ארון הברית, כשחומות עצומות של מים עומדות מולם. בני ישראל כבר סיימו לחצות את הנהר, ואפשר היה לחשוב שברגע שהאדם האחרון עבר, הכהנים פשוט יצאו החוצה בעצמם. הרי המשימה הושלמה. אז למה הם היו צריכים לחכות להוראה מיוחדת כדי לצאת?
הסיבה היא שהכהנים קיבלו קודם לכן פקודה מ־ה׳ לעמוד בתוך הירדן, ולכן הם לא זזו אפילו צעד אחד עד שקיבלו אישור מפורש. הם לא ברחו מתוך הנהר מפחד שהמים פתאום ייפלו עליהם, אלא המתינו בסבלנות. ההמתנה הזו הראתה לכל העם את העוצמה של הנס. כולם יכלו לראות שהמים נשארו לעמוד במקומם ולא חזרו לזרום עד שרגלי הכהנים יצאו לגמרי מן הנהר.
בנוסף, המילה לֵאמֹר מלמדת אותנו משהו חשוב על יהושע. ה׳ אמר ליהושע להעביר את ההוראה לכהנים, ויהושע פנה אליהם וציווה עליהם לצאת בסמכותיות רבה. הוא לא היה צריך להקדים ולהסביר להם שזו בקשה של ה׳, אלא דיבר אליהם בעצמו כמנהיג. כך כולם ראו כיצד ה׳ באמת חיזק ורומם את יהושע להיות המנהיג הגדול והחדש של העם.