תארו לעצמכם שאתם עומדים בתוך נהר שיבש, כשממש מולכם ניצבת חומת מים אדירה וגבוהה. לא הייתם חוששים שהמים יקרסו וישטפו אתכם בכל רגע? זו בדיוק המשימה האמיצה שקיבלו הנציגים שנבחרו מתוך השבטים, משימה שדרשה מהם המון ביטחון בה'. כדי לחזק אותם ולסלק את הפחד, ההוראה מתחילה במילה וְצַוּוּ. כאן הכוונה היא לזרז ולעודד אותם עוד לפני שהם שומעים מה בדיוק עליהם לעשות.
המשימה שלהם הייתה לחזור אל תוך הנהר, לאחר שכבר יצאו ממנו, ולקחת אבנים. הם היו צריכים לקחת את האבנים מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, כלומר ממש ממרכז הנהר ולא מהשוליים שלו. המיקום המדויק היה מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין, מהמקום היציב שבו עמדו הכהנים. הכהנים אפילו הרימו את רגליהם כדי שהאנשים יוכלו להוציא את האבנים ממש מתחתיהן! הם הוציאו משם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, אבן אחת לכל איש.
לאחר מכן נאמר להם וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם. לא היה מדובר בסתם סחיבה קצרה של אבנים. באותו יום הם נשאו את האבנים עד להר עיבל כדי לבנות מהן מזבח, בדיוק כפי שציווה משה רבנו. רק אחרי שהקריבו קורבנות ושמחו שם, הם לקחו את האבנים איתם פעם נוספת אל הַמָּלוֹן, מקום השינה הסופי שלהם באותו הלילה במקום שנקרא גלגל.