חשבתם פעם מה קורה כשעם נשאר פתאום בלי המנהיג שלו? בדיוק בשנה שבה מת השופט יאיר, בני ישראל מצאו את עצמם תחת התקפה פתאומית של בני עמון. למרות שעמון הייתה ממלכה קטנה, היא הייתה מאוד מאורגנת, ולכן הם הצליחו לנצח ולכבוש את אזור הגלעד. המילים וַיִּרְעֲצוּ וכן וַיְרֹצְצוּ מתארות מכה חזקה מאוד, כמו משהו שנשבר.
אולי תשאלו את עצמכם: איך יכול להיות שכתוב שההתקפה קרתה בַּשָּׁנָה הַהִיא, ומיד אחר כך כתוב שהיא נמשכה שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה? התשובה היא שהמכה הקשה נחתה על בני ישראל בבת אחת, במלוא העוצמה, כבר באותה שנה שבה מת השופט. המצב הזה לא קרה לאט לאט, אלא התחיל מיד ונמשך באותו אופן קשה במשך שמונה עשרה שנים ברציפות.
חשוב לדעת שלא כל עם ישראל נפגע מההתקפה הזו. המילים אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מסבירות לנו שהצרה הגיעה רק לשבטים שגרו בשכנות לבני עמון, בצד המזרחי של נהר הירדן, כלומר לשבט ראובן, שבט גד וחצי משבט מנשה.