תארו לעצמכם שאתם צריכים לנצח צבא ענק, אבל יש לכם רק קבוצה קטנה של לוחמים. מה הייתם עושים? גדעון מבין שכדי לנצח הוא חייב להשתמש בתחבולה חכמה שתפתיע את האויב לגמרי בחסות החושך.
במקום לתקוף יחד, הוא מפריד את הלוחמים. המילה וַיַּחַץ פירושה חילק, והוא מחלק את הצבא לשלושה רָאשִׁים, כלומר לשלוש קבוצות שונות. גדעון נותן ללוחמים שלו ציוד מאוד לא רגיל למלחמה. הוא מחלק להם שופרות, וגם כַדִּים שהם כלי חרס ריקים, ובתוכם לַפִּדִים שהם מקלות עץ בוערים באש.
למה דווקא הציוד הזה? התוכנית של גדעון מבריקה. מכיוון שהם יוצאים לקרב בלילה חשוך, הלוחמים מחביאים את הלפידים הבוערים בתוך הכדים הריקים. כך האויב לא רואה את האור ולא מרגיש שהם מתקרבים. כשהם מגיעים, הם מקיפים את מחנה האויב משלושה כיוונים כדי לתת תחושה שהם צבא עצום שמגיע מכל עבר. ברגע הנכון שתוכנן מראש, כולם שוברים את הכדים בבת אחת! רעש השבירה יוצר קול נפץ מחריד, ופתאום מופיע אור מבהיל של מאות לפידים בוערים באישון לילה. יחד עם תרועת השופרות האדירה, האויבים נבהלים כל כך שהם פשוט נכנסים לחרדה מוחלטת.
מעבר לתחבולה הצבאית החכמה, יש כאן גם סוד רוחני. הקולות החזקים של השופר, האש של הלפידים והרעש הגדול מזכירים את מה שקרה במעמד מתן תורה בהר סיני. גדעון בחר בציוד הזה כדי להזכיר את הזכות הגדולה של קבלת התורה, מתוך תקווה שה' ישמור עליהם ויעזור להם בשעת הסכנה.