תארו לעצמכם שאתם רוצים להפתיע מישהו בחושך מוחלט, מתי הכי כדאי לעשות את זה? גדעון בחר את התזמון המושלם ביותר להתקפת הפתע שלו, והגיע אל מחנה האויב בדיוק בזמן של רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה. פעם היו מחלקים את הלילה לשלושה חלקים, וכל חלק כזה נקרא אשמורת. המילה תיכונה פירושה האמצעית, והמילה ראש מכוונת להתחלה. כלומר, גדעון הגיע בתחילת החלק האמצעי של הלילה. למה דווקא אז? כי בחלק הראשון של הלילה חיילים עדיין ערים, ובחלק האחרון הם כבר מתחילים להתעורר לקראת הבוקר, אבל באמצע הלילה כולם שקועים בשינה עמוקה מאוד.
גדעון הגיע בדיוק ברגע של אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת הַשֹּׁמְרִים, שזהו זמן חילופי המשמרות במחנה. השומרים של החלק הראשון סיימו את התפקיד והלכו לישון, והשומרים החדשים רק קמו מהמיטה והיו עדיין מנומנמים. ברגע הקצרצר הזה העמדות לא היו מאוישות כמו שצריך ולא היה מי שישגיח באמת על הנעשה.
בדיוק ברגע הזה, גדעון ומאה האנשים שאיתו מתחילים בפעולה. קודם כל הם תוקעים חזק בשופרות, ומיד אחר כך מבצעים וְנָפוֹץ הַכַּדִּים, כלומר שוברים ומפזרים את כדי החרס שהם החזיקו בידיים. בתוך הכדים האלה הם הסתירו לפידים בוערים. תארו לעצמכם איזו בהלה זו להתעורר פתאום באמצע הלילה מקולות חזקים של שופרות, רעש של כדים נשברים, ופתאום לראות המון לפידים דולקים בחושך. המדיינים נבהלו כל כך, הם היו בטוחים שצבא ענק חדר לתוך המחנה שלהם, ומתוך הבלבול הגדול הם פשוט נסו על נפשם ואפילו פגעו בטעות אחד בשני.