גדעון מציב את עצמו כמודל לחיקוי עבור לוחמיו רגע לפני תחילת הפעולה, ומבסס את האסטרטגיה על דוגמה אישית מובהקת. הפרשנים מסכימים כי ההוראה מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ משמעותה שעל הלוחמים להתבונן במעשיו של גדעון, שישמש להם כדוגמה, ולפעול בדיוק באותו האופן [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
מעבר לעצם החיקוי, ההנחיה טומנת בחובה גם כלל ברור של תזמון. הלוחמים נדרשים להמתין ולא לעשות דבר עד שגדעון יפעל ראשון. מאחר שהוא זה שניגש אל קצה המחנה, הוא זה שחייב להיות המתחיל [מלבי"ם]. החזרה בסוף הפסוק על המילים כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן נועדה להדגיש את רמת הדיוק הנדרשת מהלוחמים: כל מה שגדעון יעשה, עליהם לעשות ממש כמוהו, ללא סטייה ממעשיו [מלבי"ם].