המרדף אחר כוחות מדין הנמלטים מגיע לשיאו בניצחון מוחץ, כאשר בני שבט אפרים מצליחים ללכוד ולהוציא להורג את בכירי צבא האויב [מצודת דוד, אברבנאל]. במהלך הקרב נתפסו עֹרֵב וְזְאֵב, שהיו שמותיהם או כינוייהם של ראשי הכנופיות המדיינים [ביאור שטיינזלץ].
הריגתם של השרים התבצעה בשני מוקדים שונים: בְּצוּר עוֹרֵב ובְיֶקֶב זְאֵב. הפרשנים מסכימים כי מקומות אלו לא נשאו את השמות הללו מראש, אלא נקראו כך על שם המאורע ההיסטורי של הריגת השרים בתוכם. עורב נהרג על סלע מסוים, ואילו זאב נהרג במישור. כדי להסביר מדוע המישור כונה יֶקֶב, מפרשים כי מדובר היה בשטח מישורי ששפתיו היו גבוהות ומוקפות מכל עבר, מה שהעניק לו צורה פיזית של יקב [רד"ק, רלב"ג].
לאחר חיסול המפקדים, המשיכו הכוחות במערכה ווַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן. הכוונה היא לרדיפה אחר אנשי מדין עצמם [מצודת ציון], או להמשך המרדף לכיוון ארץ מדין [ביאור שטיינזלץ].
לבסוף, וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. הבאת הראשים הערופים נועדה להפגין בפני גדעון את גבורתם והצלחתם הצבאית של הלוחמים [אברבנאל]. המפגש התרחש מעבר לירדן משום שגדעון לא הסתפק בהברחת המחנה המרכזי של מדין מעמק יזרעאל, אלא שאף להסב להם אבדות כבדות ככל האפשר. לכן, בבוקר שלאחר מכן, הוא חצה את נהר הירדן והמשיך לרדוף בעצמו אחר המלכים זבח וצלמנע. בעודו מנהל את המשך המערכה בעבר הירדן המזרחי שאליו ברחו המדיינים, הביאו אליו הלוחמים את גולגלות השרים שלכדו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].