תארו לעצמכם שאתם נמצאים בעיצומו של מרדף מותח, והניצחון הגדול שלכם ממש קרוב. בני שבט אפרים מצליחים לתפוס ולהביס שני מפקדים בכירים מאוד של צבא האויב. לשני המפקדים האלה קראו עֹרֵב וכן זְאֵב.
הלוחמים ניצחו את המפקדים בשני מקומות שונים: את עורב הם ניצחו על סלע גדול, ולכן המקום נקרא מאז בְּצוּר עוֹרֵב, כי צור פירושו סלע. את זאב הם ניצחו באזור מישורי שהיה מוקף בהרים מכל הצדדים ונראה ממש כמו יקב שבו דורכים ענבים, ולכן קראו למקום הזה בְיֶקֶב זְאֵב. המקומות האלה לא נקראו כך לפני כן, אלא קיבלו את השמות שלהם כזיכרון לאותו ניצחון היסטורי חשוב. לאחר מכן הלוחמים לא עצרו לנוח אלא וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן, כלומר המשיכו לרדוף אחרי שאר אנשי מדין שברחו.
בסופו של דבר, את רֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. הלוחמים הביאו לגדעון הוכחות לכך שהם הצליחו להביס את המפקדים, כדי להראות לו את הגבורה שלהם. אבל למה הם היו צריכים לחצות את נהר הירדן כדי לפגוש אותו? כי גדעון לא הסתפק בכך שהאויב ברח, הוא רצה לוודא שהם לא יחזרו להציק לעם ישראל. לכן הוא חצה את הירדן והמשיך לרדוף בעצמו אחרי המלכים של מדין. שם, בעבר הירדן, הלוחמים פגשו אותו והראו לו את ההצלחה הגדולה שלהם.