גדעון מוציא אל הפועל מתקפת פתע לילית המבוססת על תזמון מדויק ולוחמה פסיכולוגית. הוא ואנשיו מגיעים אל מחנה האויב ברגע אסטרטגי במיוחד, ומשתמשים בחשכה, ברעש מחריש אוזניים ובאור פתאומי כדי לזרוע אימה ובלבול מוחלט במחנה מדין.
התזמון המדויק של ההתקפה מוגדר כרֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה. הלילה נחלק לשלושה חלקים, כאשר כל שליש נקרא אשמורת [רד"ק, מצודת ציון]. המילה הַתִּיכוֹנָה משמעותה האמצעית [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והמילה רֹאשׁ מכוונת לתחילתו של שליש הלילה האמצעי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בחירת העיתוי אינה מקרית. בעוד שבאשמורת הראשונה חיילים רבים עדיין ערים, ובאשמורת השלישית חלקם כבר מתחילים להקיץ לקראת הבוקר, האשמורת האמצעית היא הזמן שבו כל אנשי המחנה שקועים בשינה עמוקה [אברבנאל, מלבי"ם].
גדעון מגיע בדיוק ברגע של אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת הַשֹּׁמְרִים. כדרכם של צבאות, מחנה מדין העמיד שומרים מתחלפים לכל אשמורת [רש"י, מצודת דוד]. גדעון תזמן את הגעתו לשעת חילופי המשמרות, בדיוק כאשר השומרים של האשמורת הראשונה סיימו את תפקידם והלכו לישון, ואילו השומרים החדשים רק הוקמו משנתם כדי להחליפם [רד"ק, אברבנאל]. תזמון זה יצר פגיעות כפולה במחנה האויב, שכן השומרים הנכנסים היו עדיין מנומנמים [מלבי"ם], ובעצם זמן ההחלפה העמדות לא היו מאוישות כראוי ואיש לא השגיח על הנעשה [ביאור שטיינזלץ].
ברגע קריטי זה, גדעון ומאה האנשים שאיתו פותחים במתקפה. תחילה הם תוקעים בשופרות [מצודת דוד, מלבי"ם], ומיד לאחר מכן מבצעים את פעולת וְנָפוֹץ הַכַּדִּים, כלומר שבירה ופיזור של כדי החרס שהחזיקו בידיהם [רש"י, מצודת ציון]. מטרת שבירת הכדים הייתה לחשוף בבת אחת את הלפידים הבוערים שהוסתרו בתוכם [מצודת דוד, אברבנאל]. השילוב של קולות השופר הרמים, שאון ניפוץ הכדים והופעתם הפתאומית של מאות לפידים דולקים בלב החשכה, יצר אפקט של אימה ובהלה. מתוך הבלבול העצום של ההתעוררות הפתאומית, חשבו המדיינים שצבא ענק כבר חדר לתוך מחניהם, מה שהוביל אותם לנוס על נפשם ולהרוג איש את אחיו [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].