תקיעת השופרות הפתאומית באישון לילה יצרה לוחמה פסיכולוגית מבריקה שהובילה לקריסת מחנה האויב מבפנים. קולותיהם של שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת יצרו בהלה עצומה, שכן המדיינים טעו לחשוב שצבא אדיר ורב ממדים פושט עליהם [אברבנאל, מצודת דוד].
הבלבול העמוק הוביל לתוצאה הקטלנית שבה וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. הפרשנים מסבירים את הדינמיקה של המהומה: מחנה מדין לא היה צבא מאורגן וערוך לקרב, אלא אספסוף של שודדים שבאו לבזוז את תבואת הארץ. כאשר התעוררו בבהלה בחשכה, הם מיהרו לתפוס את כלי הנשק שלהם והתרוצצו בערבוביה מבלי יכולת לזהות מי אויב ומי אוהב [ביאור שטיינזלץ]. חלק מהמדיינים ניסו להשיב מלחמה והריעו תרועות קרב, בעוד אחרים פתחו במנוסה. הלוחמים סברו בטעות כי הבורחים הם למעשה חיילי האויב הישראלי, וכך החלו להרוג אלה את אלה [מלבי"ם]. המהומה התפשטה וּבְכָל הַמַּחֲנֶה, ובהתערבות ה' הם השמידו זה את זה [מצודת דוד].
מאחר שצבאו הקטן של גדעון הקיף את המדיינים רק ממספר כיוונים ולא כיתר אותם לחלוטין, נותרה להם דרך מילוט [ביאור שטיינזלץ]. האויבים נפוצו לכל עבר ונסו לעבר מקומות שונים [מלבי"ם]. מנוסה זו היא שהובילה בהמשך להצטרפותם של שאר שבטי ישראל למרדף אחר מדין [אברבנאל].
בתיאור מסלול הבריחה מופיעים מספר דגשים לשוניים וגיאוגרפיים:
המילה צְרֵרָתָה (לכיוון צררה) נכתבת באופן ייחודי עם שתי אותיות רי"ש [רד"ק, מנחת שי].
הביטוי עַל טַבָּת משמעותו "עד טבת", שהוא שם של מקום [מצודת ציון]. זהו אחד מהמקומות הבודדים במקרא שבהם המילה "על" משמשת במשמעות של "עד" [מנחת שי].