לאחר תבוסתם הראשונית של המדיינים, הלוחמים הישראלים יוצאים לשלב המרדף אחר האויב. המונח וַיִּצָּעֵק מבטא התאספות והתקבצות של המון רב, ופעולה זו קרויה כך משום שהקריאה לאיסוף האנשים נעשית באמצעות צעקה [מצודת ציון].
הפרשנים מסבירים כי אותם אנשים משבטי נפתלי, אשר ומנשה שהוזעקו כעת, הם למעשה הלוחמים ששוחררו קודם לכן מן המערכה העיקרית. הם המתינו בקרבת מקום בהר הגלעד כדי להיות מוכנים לקריאה, וכאשר שמעו שהמדיינים מבוהלים ונסים על נפשם, הם התאספו מחדש והצטרפו מיד למרדף כדי לכלות את האויב [רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כוח זה לא פעל כצבא מאורגן ומסודר, אלא כהתארגנות עממית. האנשים שהגיעו לשדה הקרב נשאו עמם כלי נשק או אפילו כלים חקלאיים פשוטים, שבאמצעותם הכו במדיינים הנמלטים [ביאור שטיינזלץ].