לאחר שהאויבים כבר החלו במנוסתם, פועל גדעון כדי לנתק את נתיב הבריחה שלהם [אברבנאל]. הוא מזעיק את אנשי הר אפרים לרדת לעבר הירדן [ביאור שטיינזלץ] כדי לחסום את דרכם של המדיינים. המטרה האסטרטגית במהלך זה היא ללכוד את האויב ולנהל מולו מלחמה בשתי חזיתות, מלפנים ומאחור [רלב"ג].
הציווי וְלִכְדוּ לָהֶם משמעו פעולה נגד המדיינים, שנועדה למנוע מהם את זכות המעבר [מצודת דוד]. רוב הפרשנים מסכימים כי התפיסה של אֶת הַמַּיִם וכן וְאֶת הַיַּרְדֵּן נועדה להשתלט על המעברות ומוצאות המים, ובכך לעכב את הבורחים שלא יוכלו לחצות את הנהר בקלות, ואולי אף לנצל את העובדה שהם יחפשו מים כדי לרוות את צמאונם [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על ההבחנה בפסוק בין "המים" לבין "הירדן". גישה אחת מסבירה כי הַמַּיִם אינם מי הירדן, אלא נחל סמוך או מקורות מים אחרים שהיו בדרכם של הבורחים עד לאזור בית ברה, ולכן הפסוק מוסיף לאחר מכן בנפרד גם את תפיסת מעברות הירדן [רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, יש המבארים כי שני מקורות המים הללו, גם המים וגם הירדן, שימשו למעשה כגבולות טבעיים החוצצים ומפרידים בין ארם לארץ כנען [רש"י].