לוחמיו של גדעון מחוללים מהומה במחנה האויב מבלי להילחם כלל, אלא מעצם נוכחותם סביבו. וַיַּעַמְדוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, כלומר איש במקומו [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי חיילי ישראל נותרו לעמוד סביב מחנה מדין ולא נכנסו לתוכו. עמידה זו, שלוותה ברעש ובאורות הלפידים באישון לילה, מנעה מהמדינים לאמוד את גודל הכוח התוקף ועוררה בהם אימה [ביאור שטיינזלץ].
כתוצאה מהבהלה, וַיָּרָץ כָּל הַמַּחֲנֶה. המדינים החלו להתרוצץ הנה והנה מתוך מבוכה [מלבי"ם], או שרצו במטרה לברוח [רד"ק]. תוך כדי כך וַיָּרִיעוּ, והגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שאין מדובר בתרועת ניצחון, אלא בזעקות שבר, פחד וקולות מנוסה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים כי המבוכה במחנה הייתה כה גדולה, עד שחלקם הריעו תרועות מלחמה בעוד אחרים החלו לנוס [מלבי"ם]. המילה החותמת את הפסוק נכתבת במסורת הכתיב כ"ויניסו", אך נקראת וַיָּנוּסוּ [מנחת שי].