שופטים, פרק ח׳, פסוק א׳

קרה לכם פעם שחברים התחילו משימה חשובה בלעדיכם, וקראו לכם לעזור רק בסוף? תחושה דומה הרגישו אנשי שבט אפרים אחרי הניצחון הגדול על מחנה מדין. הם באו לגדעון בכעס ושאלו אותו מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ. כשהם התלוננו על כך שגדעון בחר לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ, הם לא התכוונו שהוא לא קרא להם בכלל, אלא שהוא קרא להם מאוחר מדי. בהתחלה, כשגדעון יצא לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן, הוא הזעיק שבטים אחרים, ורק בשלב מאוחר יותר קרא לאנשי הר אפרים. בני אפרים נעלבו מאוד והרגישו פגיעה עמוקה בכבוד שלהם. הם חשבו שגדעון מתייחס אליהם כמי שלא מתאימים להילחם מהרגע הראשון, אלא טובים רק כדי לרדוף אחרי האויבים שכבר הפסידו, ולכן וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה והתווכחו איתו קשות. כדי לפתור את המשבר, גדעון פייס אותם והסביר שזה לא קרה סתם, אלא הכל כוון על ידי ה׳. הוא הראה להם שדווקא בגלל שהם הצטרפו בסוף, הם אלה שהצליחו ללכוד את המנהיגים של האויב. גדעון גרם להם להבין שההישג שלהם בסוף המלחמה היה נחשב וגדול הרבה יותר ממה שהוא ואנשיו עשו בהתחלה, וכך החזיר להם את תחושת הכבוד.