תארו לעצמכם שחברים התחילו משימה חשובה בלעדיכם, ורק בסוף קראו לכם להצטרף. בטח הייתם מרגישים קצת פגועים או כועסים. זה בדיוק מה שקרה לאנשי שבט אפרים, שכעסו על גדעון שלא קרא להם להשתתף בתחילת המלחמה. במקום לריב איתם, גדעון בוחר בדרך חכמה ונעימה כדי להרגיע אותם. הוא מחליט להקטין את החלק שלו בניצחון ולהגדיל את החלק שלהם.
גדעון פונה אליהם בענווה ושואל מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם. כלומר, מה כבר אני עשיתי לעומת מה שאתם עשיתם? הוא משתמש במילה עַתָּה כדי לרמוז שעכשיו, לקראת סיום המלחמה, המעשים שלו ממש קטנים לעומת ההישגים הגדולים שלהם.
כדי להסביר להם את זה בצורה יפה, גדעון משתמש במשל מעולם החקלאות ואומר הֲלֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר. המילה עֹלְלוֹת מתארת את הענבים הקטנים שצומחים מאוחר ונאספים רק בסוף, ואילו המילה מִבְצִיר מתארת את קטיף הענבים הגדול והמרכזי של תחילת העונה. גדעון ממשפחת אביעזר מסביר להם כך: המשפחה שלי התחילה את המלחמה וזה דומה לבציר הגדול, ואתם משבט אפרים הצטרפתם רק בסוף, כמו העוללות. אבל, ההישג שלכם בסוף המלחמה כשתפסתם את שרי האויב, הוא כל כך גדול וטוב, שהוא שווה הרבה יותר מכל תחילת המלחמה שלנו. כך גדעון מצליח לתת להם את הכבוד על הניצחון ולשמח אותם.