שופטים, פרק ז׳, פסוק י״ז

גדעון מציב את עצמו כדוגמה אישית ללוחמיו רגע לפני תחילת הפעולה. בהוראה מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ הוא מנחה אותם להתבונן במעשיו ולפעול בדיוק באותו האופן. הנחיה זו טומנת בחובה גם כלל ברור של תזמון, שכן על הלוחמים להמתין ולא לעשות דבר עד שגדעון, אשר בָא אל קְצֵה הַמַּחֲנֶה, יפעל ראשון. החזרה בסוף הפסוק על המילים כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן מדגישה את רמת הדיוק הנדרשת מהם לחקות את כל מעשיו ממש כמוהו, ללא כל סטייה.