יצא לכם פעם לחשוב מאיפה בעלי חיים משיגים את האוכל שלהם? כבשה או פרה בדרך כלל אוכלות מהאוכל שהבעלים שלהן מכין ונותן להן. אבל ציפור? היא מתעופפת חופשייה לכל עבר, ולפעמים מנקרת ואוכלת תבואה משדות של אנשים אחרים, בלי לבקש רשות. מכיוון שה' שונא שלוקחים דברים של אחרים, יש הלכה מיוחדת כשמביאים עוף לקרבן. בניגוד לבהמה שאת החלקים הפנימיים שלה רוחצים ומקריבים, בעוף הכהן צריך להוציא החוצה את החלק בגוף שבו נמצא האוכל שאולי נלקח ללא רשות. הכהן חותך ומוציא את מֻרְאָתוֹ, שזהו הזפק, מעין כיס קטן בתוך גוף העוף שבו מצטבר האוכל לפני שהוא מתעכל. הכהן מסיר את הזפק יחד בְּנֹצָתָהּ, כלומר יחד עם העור והנוצות שדבוקים אליו מבחוץ.
לאחר מכן, הכהן לא סתם מניח את החלק הזה בצד, אלא וְהִשְׁלִִיךְ אותו. הוא ממש זורק אותו ממרחק, כדי להראות עד כמה אנחנו מתרחקים מדבר שאינו שלנו ולא רוצים בו שום חלק. הכהן זורק את החלק הזה קֵדְמָה, כלומר לצד המזרחי של המזבח. הצד הזה נבחר בכוונה, כי הוא הצד הרחוק ביותר מהמקום הכי קדוש במקדש, ולכן הוא המתאים ביותר להשליך אליו פסולת. המקום המדויק שאליו זורקים נקרא מְקוֹם הַדָּשֶׁן, שזהו אזור מיוחד שאליו היו מפנים בכל בוקר גם את האפר מהמזבח. אולי תדמיינו שהמקום הזה הפך מהר מאוד להר ענק ומלוכלך של אפר ונוצות, אבל דעו שהתרחש שם נס תמידי ונפלא. כל מה שהושלך לאותו מקום פשוט נבלע בתוך האדמה ונעלם לחלוטין.