ויקרא, פרק י׳, פסוק י״ז

משה מבקש להבין את ההיגיון והדעת שעומדים מאחורי מעשי אהרן ובניו ושואל מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת. לאחר שחקר וגילה שהקרבן כלל לא נפסל אלא נותר טהור בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ, הוא מטיח בהם ששריפת קרבן שהוא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים ללא סיבה מוצדקת מהווה ביזוי לקודש. משה טוען כי למרות אבלם הכבד, חובת הכפרה הציבורית גוברת על אסונם האישי ועליהם לאכול מן הבשר, שכן וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה. אכילת החטאת אינה תלויה בתיאבון הכהנים אלא מהווה חלק מהותי מתהליך הכפרה על טומאת המקדש או על חטא העגל, ורק על ידי אכילתה מתאפשר לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה'.