ויקרא, פרק י׳, פסוק ד׳

לאחר מותם הפתאומי של נדב ואביהוא, משה מטיל את משימת פינוי החללים על בני דודם מישאל ואלצפן, משום שעל אחיהם של המתים נאסר להיטמא בהוראת ה' כדי שלא להפסיק את עבודת המשכן. התורה מציינת כי אביהם עוזיאל היה דֹּד אַהֲרֹן, לא רק כאחיו של עמרם אלא כרמז לאופיו רודף השלום, ולכן משה בחר בבניו מתוך ידיעה שישתתפו בצערו של אהרן בכנות. משה מצווה עליהם קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם, קריאה לגשת ללא פחד ולשאת את קרוביהם. למרות האיסור על כניסת לויים לאזור המקודש, הותר להם לפנות את הגופות מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ, כלומר מחצר המשכן, בין אם על ידי גרירתן מבחוץ ובין אם לאחר שנהדפו לשם, כדי לסלק במהירות את הטומאה מחגיגת חנוכת המשכן. לבסוף הם נצטוו להוציאם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לקבורה, שם הופשטו מהם בגדי הכהונה והולבשו עליהם תכריכים רגילים.