ויקרא, פרק י׳, פסוק י״ח

משה מוכיח את אהרן ובניו הנותרים על כך ששרפו את קורבן החטאת, ומבהיר כי הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה. מכיוון שדם הקורבן לא הוכנס אל תוך ההיכל, הממוקם בין חצר המשכן לקודש הקודשים, לא הייתה כל עילה לפסול את הקורבן ולשורפו. משום כך מבהיר להם משה כי אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כלומר, חובה מוחלטת הייתה עליכם לאכול את הבשר למרות היותכם אבלים ביום המיתה. את תוכחתו הוא מנמק במילים כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי, שכן הוא הסיק בעצמו מתוך השוואה לקורבנות אחרים, או לחלופין נצטווה ישירות מאת ה', שיש לאכול קורבן זה גם במצב של אבלות.