ויקרא, פרק י׳, פסוק ט׳

מיד לאחר מותם הטרגי של נדב ואביהוא, שככל הנראה נענשו משום שנכנסו למשכן שיכורים, הכהנים מוזהרים שלא לשתות יַיִן וְשֵׁכָר למרות מנהג האבלים. איסור זה מתמקד ביין חי הנשתה בבת אחת ומביא לשכרות, ויש הסבורים שהוא כולל גם משקאות משכרים אחרים, והוא חל על הכהנים הכשרים לעבודה בזמן משמרתם, כפי שמדגישות המילים אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ. האזהרה בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ מלמדת שעונש המיתה חל רק כאשר הכהן השיכור מבצע בפועל עבודה במקדש, והקביעה כי זוהי חֻקַּת עוֹלָם מרחיבה את הפסול לכל סוגי העבודות, אפילו הקלות שבהן. מטרת הציווי היא להבטיח שמשרתי ה' ומורי ההלכה יפעלו תמיד מתוך שכל ישר וצלול, ללא טשטוש הדעת, גסות הרוח והבלבול הנגרמים מן השכרות.