קרה לכם פעם שניסיתם להתרכז במשימה חשובה, אבל הייתם כל כך עייפים או מבולבלים שפשוט לא הצלחתם לחשוב בבירור? זה בדיוק מה שה׳ רוצה למנוע מהכהנים שעובדים במשכן. ההוראה הזו ניתנת ממש אחרי המקרה העצוב שבו מתו נדב ואביהוא. בדרך כלל, כשאנשים אבלים ועצובים, נהגו לתת להם לשתות יין כדי לנחם אותם. אבל כאן, ה׳ מזהיר את אהרון והכהנים לא לשתות יין למרות העצב שלהם. הדבר גם רומז לנו שאולי נדב ואביהוא טעו ונכנסו למשכן כשהם היו שיכורים, ובגלל זה קרה להם האסון.
ה׳ אומר להם לא לשתות יַיִן וְשֵׁכָר. הכוונה היא ליין חזק שנשתה בבת אחת, או לכל משקה אחר שיכול לגרום לאדם להיות שיכור. ההוראה הזו נאמרת במילים אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, כדי להסביר שהיא שייכת בדיוק לכהנים שבריאים ומוכנים לעבודת המקדש, ובמיוחד לאלו שאמורים לעבוד באותו שבוע, כי הם צריכים להיות מוכנים לעזור בכל רגע.
מתי בדיוק אסור להם לשתות? ה׳ אומר בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. האיסור החמור חל כאשר הכהן נכנס למשכן וממש עושה את עבודת הקורבנות בפועל. המילים חֻקַּת עוֹלָם מלמדות אותנו שהכלל הזה נשאר תמיד, וקשור לכל סוגי העבודות במקדש, אפילו לדברים שנראים קלים מאוד.
ולמה זה כל כך חשוב? כי יין יכול לעשות שלושה דברים לא טובים: הוא גורם לעייפות שמונעת מהכהן לתפקד כראוי, הוא עלול לגרום לאדם להתנהג בחוסר כבוד ולטשטש את ההבדל בין קודש לחול, והוא מבלבל את המחשבה. ה׳ רוצה שהכהנים, שמלמדים את העם ומשרתים בקודש, יפעלו תמיד מתוך שכל ישר, רגוע וצלול, ולא מתוך בלבול.