יצא לכם פעם להיות ממש עצובים, ופתאום חבר טוב או מישהו שאתם אוהבים ניגש אליכם, התיישב לידכם ודיבר איתכם בשקט רק כדי לשמח אתכם? משהו דומה ומרגש קורה לאהרן הכהן. זהו יום חגיגי שבו מקימים את המשכן, אבל עבור אהרן זה גם יום עצוב נורא, כי שני בניו הגדולים מתו. למרות הכאב העצום שלו, אהרן שותק ומקבל את המצב בגבורה.
והנה, ה' פונה אֶל אַהֲרֹן באופן ישיר. בדרך כלל ה' מדבר אל משה, ומשה מעביר את הדברים הלאה, אבל הפעם ה' בוחר לדבר ישירות עם אהרן. למה? קודם כל, ה' רצה לתת לאהרן פרס מיוחד על השתיקה האמיצה שלו ברגע כל כך קשה.
סיבה נוספת היא התוכן של מה שה' עמד להגיד. ה' רצה להזהיר את אהרן ואת בניו שנשארו שאסור להם לשתות יין לפני שהם נכנסים לעבוד במשכן, כי כהן חייב להיות מרוכז ועם ראש צלול לגמרי כשהוא משרת בקודש. ה' לא רצה שאהרן ירגיש חוסר נעימות או בושה אם משה יבוא ויעיר לו על כך, ולכן פנה אליו בעצמו, מתוך כבוד גדול ורגישות.
מעבר לכך, יש כאן חיבוק של נחמה. באותם ימים, אנשים שהיו באבל נהגו לשתות יין כדי להרגיע קצת את הכאב בלב. ה' ידע שאהרן ובניו נמצאים בצער עמוק, אבל היה חייב להזהיר אותם שלא לשתות. כדי שאהרן לא יישאר עצוב ובלי נחמה, ה' דיבר איתו באופן אישי וקרוב. הקשר המיוחד והישיר הזה עם ה' נתן לאהרן נחמה רוחנית אמיתית, שהייתה טובה ומרגיעה הרבה יותר מכל דבר אחר.