קרה לכם פעם שהייתם מאוד עצובים, אבל בדיוק באותו זמן הייתם צריכים להמשיך למלא תפקיד ציבורי חשוב מאוד? אהרן הכהן ובניו חוו רגע קשה ועצוב כשהאחים נדב ואביהוא נפטרו. למרות הכאב והצער העמוק שלהם, הם קיבלו הוראה מיוחדת: וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ. כלומר, בזמן שהם עובדים במשכן, אסור להם לעזוב את העבודה הקדושה ולצאת החוצה כדי להתאבל.
למה בעצם? התורה מסבירה: כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה' עֲלֵיכֶם. הכהנים נמשחו בשמן מיוחד שמקדיש אותם לעבודת ה'. השמן הזה מזכיר להם שעכשיו הם לא רק אנשים פרטיים שיכולים לפעול רק לפי הרגשות שלהם, אלא הם משרתים של ה' שצריכים לשים את הכבוד שלו לפני הכל.
ואיך אהרן ובניו הגיבו להוראה הקשה הזו? וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה. הם התגברו על העצב הגדול שלהם, לא הראו סימני אבלות ונשארו לעבוד במשכן. הם קיימו את ההוראה מיד, בלי לשאול שאלות ובלי להתווכח, מתוך הבנה ברורה שמה שמשה אומר להם לעשות, זה בדיוק מה שה' מבקש מהם.