תארו לעצמכם שאתם מקבלים תפקיד חשוב מאוד לעשות, דווקא ביום שבו אתם מרגישים הכי עצובים בעולם. זה בדיוק מה שקרה לאהרן הכהן. מיד אחרי המקרה העצוב שבו שני בניו נפטרו, משה רבנו ניגש לנחם אותו ואת שני בניו, אלעזר ואיתמר. משה פונה אל שלושתם בכבוד רב, וקורא להם בָּנָיו הַנּוֹתָרִים, כלומר הבנים שנשארו בחיים.
משה נותן להם הוראה מיוחדת ומבקש: קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי ה'. משה אומר להם לקחת את קורבן המנחה שנשאר אחרי שחלק קטן ממנו נשרף על המזבח. בדרך כלל, לאדם שאבל ועצוב על קרוב משפחה שנפטר באותו יום אסור לאכול אוכל קדוש. אבל כאן, ה' נותן להם אישור מיוחד וחד פעמי, ואפילו מצווה עליהם לאכול מהמנחה הזו.
משה ממשיך ואומר: וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת. כלומר, עליהם לאכול את המנחה כשהיא אפויה כמו מצה, בלי שום חמץ. משה גם מסביר איפה מותר לאכול אותה ואומר אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. הכוונה היא לא שצריך לשבת ממש צמוד למזבח, אלא שמותר לאכול את המנחה בכל מקום בתוך החצר הקדושה של המשכן. ולמה יש כל כך הרבה כללים מיוחדים? כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. מכיוון שהמנחה הזו קדושה מאוד, חייבים לאכול אותה רק בתוך המקום הקדוש ולא בשום מקום אחר.