ויקרא, פרק י׳, פסוק ג׳

תארו לעצמכם רגע שבו קורה משהו פתאומי ועצוב מאוד, ואתם פשוט לא יודעים מה לומר. בעיצומה של השמחה הגדולה על פתיחת המשכן, קורה דבר קשה. נדב ואביהוא, בניו של אהרן הכהן, מתים בפתאומיות. משה ניגש אל אהרן אחיו כדי לנחם אותו ולהסביר לו את המצב. משה אומר לאהרן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. הוא מזכיר לו שה' הבטיח בעבר שהמשכן יתקדש על ידי האנשים המכובדים והקרובים אליו ביותר. משה מודה ואומר: חשבתי שהכוונה היא אליי או אליך, אבל עכשיו אני מבין שנדב ואביהוא היו גדולים וקרובים לה' אפילו יותר מאיתנו. משה ממשיך ומסביר את המילים בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ. ה' מקפיד מאוד דווקא עם הצדיקים שקרובים אליו, אפילו על טעות קטנה. ולמה זה קורה? וְעַל־פְּנֵי כׇל־הָעָם אֶכָּבֵד. כאשר כל העם רואה שה' מדקדק כל כך עם האנשים המיוחדים שלו, הם לומדים בעצמם עד כמה חשוב לכבד את ה' ולהיזהר לעשות את הדבר הנכון. איך אהרן מגיב לדברים האלה? וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. אהרן שותק. אבל זו לא סתם שתיקה. אהרן מקבל את החלטתו של ה' באהבה ובהשלמה, בלי להתלונן או לערער, ומתנחם בכך שבניו היו כל כך קרובים לה'. בזכות השתיקה האצילית הזו וקבלת הדין, אהרן זכה לשכר מיוחד: מיד לאחר מכן, ה' פנה ודיבר ישירות אליו, ולא דרך משה.