ויקרא, פרק כ״ד, פסוק כ׳

התורה קובעת חובת פיצוי כספי על חבלות גוף, כאשר המילה שֶׁבֶר משמשת מונח כללי לכל פציעה, ואילו עַיִן וכן שֵׁן מייצגים את טווח האיברים הנפגעים לרוב. אף על פי שהניסוח נשמע כדורש ענישה גופנית, המילים כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ מעידות על העברת כסף, והמילה בָּאָדָם מרמזת שהפיצוי המקיף מחושב על ידי הערכת שווי הנפגע אילו היה נמכר כעבד. הניסוח החריף נועד להדגיש שמן הראוי היה שהחובל יאבד את איברו שלו, ולכן התשלום לבדו אינו מנקה אותו ועליו גם לבקש מחילה. מעבר לכך, הביטוי כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ מלמד גם עיקרון רוחני, ולפיו אדם המטיל דופי באחרים מעיד בכך על פגם הקיים בו עצמו.