ויקרא, פרק כ״ד, פסוק כ״א

ההפרדה בין יְשַׁלְּמֶנָּה לבין יוּמָת מבטאת את הפער המהותי בין בהמה הנחשבת לרכוש שניתן לפצות עליו, לבין חיי אדם שערכם עליון ומוחלט. יש המפרשים כי המילה מַכֵּה מתייחסת לפציעה ועשיית חבורה בלבד, ולכן המילים וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת עוסקות ספציפית באדם שהכה את אחד מהוריו, בעוד אחרים מסבירים שמדובר בהריגה ממש שבה המוות התרחש רק לאחר זמן. ההקבלה למקרה של וּמַכֵּה בְהֵמָה מלמדת הלכות מעשיות, כגון היתר לבן לפצוע את הוריו לצורך טיפול רפואי, וכן פטור מוחלט מפיצוי ממוני למי שביצע עבירת מיתה אפילו בשוגג. בנוסף, הצגת דיני הממונות ודיני הנפשות יחדיו נועדה ללמד שהם חלים בשווה על אזרח ועל גר, וכי רמת החקירה בבית הדין צריכה להיות מוקפדת וזהה בשניהם.