וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה משווה את כל סוגי המנחות לחוק אחיד הנוהג במקדש בלבד, ופותחת את הפירוט על חובות הכהנים. המילה הַקְרֵב מתארת את הגשת המנחה אל המזבח בכלי שרת על ידי אחד מבְּנֵי אַהֲרֹן הזכרים בשם כולם, ויש להגיש אֹתָהּ כשהיא שלמה כדי להבהיר שהקורבן מוקדש לה' והכהנים אוכלים ממנו רק כאורחים. מיקום ההגשה המדויק הוא בקרן הדרומית מערבית של המזבח, משום שלִפְנֵי ה' מכוון למערב לעבר אוהל מועד, ואילו אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ מכוון לדרום שבו נמצא הכבש. נגיעת כלי המנחה בפינה זו מסמלת את שילוב הרווחה החומרית והרוחנית גם יחד והקדשתן לעבודת ה'.
ויקרא, פרק ו׳, פסוק ז׳
פרשת צו
וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַמִּנְחָ֑ה הַקְרֵ֨ב אֹתָ֤הּ בְּנֵֽי־אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י הַמִּזְבֵּֽחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.