מיכה, פרק א׳, פסוק י״ג

תושבי העיר לכיש נקראים לקשור את מרכבותיהם לסוסים קלי רגלים ומהירים, כדי לנסות ולברוח מפני החורבן והגלות. הציווי רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ כלפי יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ מבטא לעג לעיר שהתהדרה בעבר בסוסיה, ולדעה אחרת זוהי קריאה לנטוש את מרכבות עבודת השמש האלילית ולנוס על נפשם. אשמתה ההיסטורית של העיר היא בהיותה רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת־צִיּוֹן, שכן היא הייתה הראשונה להכניס את עבודת האלילים לממלכת יהודה, ומשם היא חלחלה אל עדת ירושלים. משום קרבתה לממלכת עשרת השבטים נאמר כִּי־בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שכן היא אימצה את הפסילים שלהם ואף שימשה עיר מקלט למלך יהודה כשהחל לעבוד עבודה זרה.