קריאה לארץ ולעריה לנהוג כמנהג האבלים: קָרְחִי וָגֹזִּי, כלומר תלשי את שערך וגזזי אותו. האבל הוא עַל־בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ, תושבי הארץ המפונקים שרדיפתם אחר מותרות גרמה להם לחטוא לה'. על הצער להיות רחב ומקיף, ולכן הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר, בדומה לנשר שנוצותיו נושרות מתוך מחלה או עקב תעופה בגובה רב. החובה להתאבל מגיעה כִּי גָלוּ מִמֵּךְ, שכן אותם בנים עוזבים את הארץ ונלקחים לגלות.
מיכה, פרק א׳, פסוק ט״ז
קׇרְחִ֣י וָגֹ֔זִּי עַל־בְּנֵ֖י תַּעֲנוּגָ֑יִךְ הַרְחִ֤בִי קׇרְחָתֵךְ֙ כַּנֶּ֔שֶׁר כִּ֥י גָל֖וּ מִמֵּֽךְ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.