הנביא מזמן את שבטי ישראל ויהודה למעמד משפטי של אזהרה חמורה, ופונה אליהם בקריאה שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם, שכן כל שבט נחשב לעם בפני עצמו. הוא ממשיך וקורא הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, כפנייה מושאלת אל בני האדם הממלאים את ארץ ישראל, מתוך הבנה שהרעה עתידה להתפשט בכל גבולותיה. במרכז האזהרה ניצבת ההכרזה וִיהִי אֲדֹנָי יֱהֹוִה בָּכֶם לְעֵד, המבהירה כי ה' מהווה עדות חיה לכך שהנביא מילא את שליחותו והזהיר את העם מראש, ואף מראה שה' מוכיח אותם בעצמו. עדות זו מגיעה מאת אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קׇדְשׁוֹ, בין אם הכוונה לשמיים שמהם ה' משקיף בטרם ייצא לשפוט את הארץ, ובין אם מדובר בבית המקדש בירושלים המהווה מרכז קדושה ארצי המשותף לשתי הממלכות.
מיכה, פרק א׳, פסוק ב׳
שִׁמְעוּ֙ עַמִּ֣ים כֻּלָּ֔ם הַקְשִׁ֖יבִי אֶ֣רֶץ וּמְלֹאָ֑הּ וִיהִי֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֤ה בָּכֶם֙ לְעֵ֔ד אֲדֹנָ֖י מֵהֵיכַ֥ל קׇדְשֽׁוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.