מיכה, פרק ב׳, פסוק י״א

תארו לעצמכם שהייתם צריכים לבחור למי להקשיב: לאדם שאומר לכם את האמת גם כשהיא קצת דורשת מאמץ, או למישהו שמבטיח לכם רק כיף, אבל בעצם משקר לכם? באותו זמן, עם ישראל בחר בחירה עצובה. הם השתיקו את נביאי האמת של ה' שביקשו מהם לתקן את המעשים שלהם, וחיפשו מנהיגים מסוג אחר לגמרי. המילה לוּ פירושה "אם". אם יופיע פתאום אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ, כלומר אדם שהולך אחרי דמיונות ושטויות, והוא וָשֶׁקֶר כִּזֵּב, אדם שממציא שקרים, הם ישמחו לקבל אותו. אותו נביא שקר בא ואומר לעם אַטִּף לְךָ, שזו מילה שמתארת דיבור של נבואה. ומה הוא מנבא להם? נבואה לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר. הוא מבטיח להם חיים של מסיבות, שמחה, ושהם יכולים לעשות כל מה שמתחשק להם בלי שום חוקים או מוסר. התוצאה היא שוְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה. נביא השקר הזה הופך מיד לאדם הכי אהוב ורצוי בעם. בעוד שמהנביא האמיתי הם מתחבאים ובורחים, אל נביא השקר הם באים בהמוניהם רק כי הוא אומר להם בדיוק מה שהם רוצים לשמוע. בגלל שהעם בחר להקשיב לשקרים במקום לאמת ולמוסר, נגזר עליהם בסופו של דבר לעזוב את הארץ ולצאת לגלות.