קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה יקרה, אבל בגלל שלא שמרתם עליה כראוי, נאלצו לקחת אותה מכם? ארץ ישראל הייתה אמורה להיות המתנה של עם ישראל, מקום שקט, בטוח ושליו. אבל הנביא מוסר לעם הודעה קשה ואומר להם קוּמוּ וּלְכוּ. זוהי קריאה לעזוב את הארץ ולצאת לגלות. ה׳ נתן להם את הארץ כדי שתהיה מקום של שלווה, אך הנביא מבהיר להם כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה. בגלל המעשים הרעים שלהם, הארץ כבר לא יכולה להיות מקום המנוחה והנחלה שלהם. הסיבה לכך מוסברת במילים בַּעֲבוּר טָמְאָה. המעשים הלא טובים של העם פשוט לכלכו וטמאו את הארץ, והמציאות הטובה שהייתה אמורה להיות בה השתבשה לחלוטין. כשהארץ כל כך מתלכלכת ממעשים רעים, היא כבר לא יכולה להשאיר את העם בתוכה. המילים תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָץ מתארות נזק גדול והשחתה חזקה. כלומר, הארץ נפגעה כל כך עד שהיא נאלצת להוציא מתוכה את התושבים בצורה מוחלטת, כי פשוט אי אפשר להמשיך לחיות בה עם התנהגות כזו.
מיכה, פרק ב׳, פסוק י׳
ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.