גזר דין של יציאה לגלות נגזר על העם, והקריאה קוּמוּ וּלְכוּ מבהירה כי ארץ ישראל אינה יכולה עוד לשמש להם כמקום מפלט בטוח. ה' לא נתן להם את הארץ כדי שיחטאו בה, ולכן כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה, שכן בעוונותיהם היא איבדה את ייעודה המקורי כנחלת שלווה. הגירוש מגיע בַּעֲבוּר טָמְאָה, כי העם טימא את הארץ במעשיו הרעים, וכתוצאה מכך הארץ תשחית ותקיא אותם מתוכה בעוצמה מוחלטת ובכאב עז של צירי לידה, כפי שמתבטא במילים תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָץ. לחלופין, מילים אלו מתארות את עצם ההשחתה שהביאה לעונש, בין אם מדובר בחבורות רשעים המתאגדות יחד בגלוי למטרות רע, ובין אם מדובר בשפל מוסרי שבו לוקחים אישה נשואה כמשכון בהתניה מפורשת לטמא אותה בזנות.
מיכה, פרק ב׳, פסוק י׳
ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.