חשבתם פעם אם אפשר לבקש סליחה על מעשה לא טוב, ובאותו הזמן בדיוק להמשיך לעשות אותו? תארו לכם אדם שרוצה לעשות חשבון נפש ולחזור לדרך טובה, אבל עדיין שומר אצלו כלים שנועדו לרמות אנשים אחרים.
בתקופה העתיקה, כשקנו ומכרו דברים בשוק, היו משתמשים במאזניים ובאבנים מיוחדות כדי לשקול את הסחורה. הנביא מתאר אדם ששואל את עצמו הַאֶזְכֶּה, כלומר, האם אני יכול בכלל להיות טהור ולצאת צודק בדין של ה׳? איך אפשר להיות אדם ישר כשיש לי בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע, שהם כפות מאזניים שמכוונות מראש כדי לרמות את הקונים? אותו אדם גם שומר אצלו וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה, שזה שק קטן עם אבני משקל מזויפות. הוא מחזיק אבן אחת כבדה ואבן אחת קלה, כדי לתת פחות לאנשים שקונים ממנו ולקחת יותר כשהוא קונה מאחרים.
המסקנה של אותו אדם היא ברורה: אי אפשר באמת לתקן את המעשים ולהיות נקיים מבפנים, כל עוד ממשיכים לשמור את כלי הרמאות. כדי להיות טובים באמת, צריך קודם כל לעזוב את המעשים הלא הוגנים ולהתנהג ביושר עם כולם.