יצא לכם פעם לבנות מגדל גדול מקוביות, ולהרגיש את ההתרגשות כשאתם מניחים את הקובייה האחרונה שמשלימה הכול? זה בדיוק מה שהרגישו בוני החומה בירושלים כשהם התקרבו לסיום העבודה. אחד הבונים בחלק הזה היה איש בשם מלכיה, שנקרא בֶּן־הַצֹּרְפִי כי הוא היה צורף, אדם שאומנותו היא להכין דברים יפים מזהב. מלכיה בנה את החומה עד לאזור שבו גרו הָרֹכְלִים, שהיו סוחרים שמכרו בשמים. משם הוא המשיך לבנות ממש מול שַׁעַר הַמִּפְקָד, שהיה מקום מיוחד שבו היו מביאים קורבנות לה'. החומה המשיכה משם ועד עֲלִיַּת הַפִּנָּה, שהייתה מגדל גבוה וחזק שניצב בפינה. הנקודה הזו הייתה מרגשת במיוחד, כי ממש אחריה עמד השער שבו התחילו לבנות את החומה מההתחלה. כך בעצם הושלם הסיבוב כולו, וחומת ירושלים נסגרה סוף סוף והייתה מוכנה.
נחמיה, פרק ג׳, פסוק ל״א
(אחרי) [אַחֲרָ֣יו] הֶחֱזִ֗יק מַלְכִּיָּה֙ בֶּן־הַצֹּ֣רְפִ֔י עַד־בֵּ֥ית הַנְּתִינִ֖ים וְהָרֹכְלִ֑ים נֶ֚גֶד שַׁ֣עַר הַמִּפְקָ֔ד וְעַ֖ד עֲלִיַּ֥ת הַפִּנָּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.