קרה לכם פעם שניסיתם לבנות משהו ממש חשוב, ומישהו עמד מולכם, צחק עליכם וניסה להפריע רק כדי שתתייאשו ותפסיקו? זה בדיוק מה שקרה לנחמיה ולעם ישראל כשהם בנו את חומת ירושלים. האויבים שלהם עמדו ממש מולם, לְנֶגֶד הַבּוֹנִים, לעגו להם והראו להם פנים כועסות. הם עשו את זה בכוונה כדי להחליש את הרוח של הבונים, בתקווה שהם יעזבו הכל ויפסיקו את עבודת הבנייה. נחמיה כל כך כאב את ההתנהגות הזו, שהוא פונה לה' בתפילה ומבקש שלא יסלח לאותם אויבים. הוא מבקש מה' וְאַל תְּכַס, שזה בעצם קיצור של המילה תכסה, ומוסיף שהחטא שלהם אַל תִּמָּחֶה, כלומר לא יימחק. נחמיה בעצם מבקש שהמעשים הרעים של האויבים יישארו תמיד גלויים לפני ה', כדי שה' יזכור את מה שהם עשו ויעניש אותם על כך שניסו לעצור את בניין ירושלים.
נחמיה, פרק ג׳, פסוק ל״ז
וְאַל־תְּכַס֙ עַל־עֲוֺנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־תִּמָּחֶ֑ה כִּ֥י הִכְעִ֖יסוּ לְנֶ֥גֶד הַבּוֹנִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.