נחמיה, פרק ג׳, פסוק ל״ו

קרה לכם פעם שהתאמצתם מאוד לבנות משהו חשוב, ופתאום מישהו עמד בצד ופשוט צחק עליכם? זה בדיוק מה שקרה לנחמיה ולבונים של חומת ירושלים. האויבים שלהם לעגו להם וניסו להפריע למלאכת הבנייה. במקום לריב איתם, נחמיה פונה בתפילה אל ה׳. הוא זועק ומבקש שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ כִּי־הָיִינוּ בוּזָה. המילה בוּזָה פירושה זלזול ולעג. נחמיה מבקש מה׳ שישמע ויראה איך היהודים הפכו למטרה לזלזול מצד האויבים. לאחר מכן, נחמיה מבקש שהצדק ייעשה מידה כנגד מידה. הוא מתפלל וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל־רֹאשָׁם, כלומר שהבושה והזלזול שהם הפגינו יחזרו אליהם בחזרה, כעונש על כך שהפריעו לבונים. הוא מוסיף ומבקש וּתְנֵם לְבִזָּה, שזה אומר שהרכוש שלהם יילקח מהם. ולסיום הוא מתפלל שהדבר הזה יקרה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה. כלומר, נחמיה מבקש שבעתיד האויבים האלה יגורשו מהמקום שלהם ויהפכו לשבויים בארץ אחרת, ממש כפי שקרה לעם ישראל בעבר, ושם בארץ רחוקה ייקחו מהם את רכושם.