למשמע לעג האויבים על בוני החומה, פונה נחמיה אל ה' ומבקש שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ כִּי־הָיִינוּ בוּזָה, שכן היהודים הפכו למושא של ביזיון ושאט נפש. הוא מבקש עונש של מידה כנגד מידה וקורא וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל־רֹאשָׁם, כדי שישלמו על הבוז שרחשו בניסיונם להפריע למלאכה. על כך הוא מוסיף וּתְנֵם לְבִזָּה, כלומר שיימסרו בעצמם לשלל ולביזיון. עונש זה יתרחש בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה, בין אם מדובר בתפילה לעתיד שיגלו מארצם וייבזזו בשביים כפי שאירע לישראל, ובין אם הכוונה למצבם הנוכחי כעמים שכבר הוגלו בעבר ממקומם לערי שומרון.
נחמיה, פרק ג׳, פסוק ל״ו
שְׁמַ֤ע אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ כִּֽי־הָיִ֣ינוּ בוּזָ֔ה וְהָשֵׁ֥ב חֶרְפָּתָ֖ם אֶל־רֹאשָׁ֑ם וּתְנֵ֥ם לְבִזָּ֖ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁבְיָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.