מלאכת שיקום חומות ירושלים איגדה סביבה קבוצות שונות, אשר הניחו בצד הבדלי מעמדות ושיוך פוליטי למען המטרה המשותפת. התיבה אַנְשֵׁי בצירוף אַנְשֵׁי גִבְעוֹן מתפרשת כהמשך ישיר למוזכרים לפני כן, כלומר שמלטיה וידון הם עצמם היו אנשי גבעון והמצפה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי חסרה כאן האות וי"ו, ויש לקרוא זאת כ"ואנשי גבעון", כקבוצה נוספת שהצטרפה לבנייה [אבן עזרא, מצודת דוד]. השתתפותם של אנשי גבעון ראויה לציון מיוחד, שכן למרות שבאופן היסטורי הם השתייכו למעמד פחות של נתינים, ניכר כי הם לא חשו דחויים או מושפלים, אלא ראו את עצמם כשותפים מלאים לעם ישראל [ביאור שטיינזלץ].
חלקו השני של הפסוק מתמקד בביטוי לְכִסֵּא פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר. המילה פַּחַת מציינת שררה ושלטון של מושל [מצודת ציון], אך הפרשנים נחלקו לגבי משמעות התיבה לְכִסֵּא והקשרה לפחה.
גישה מרכזית אחת מפרשת את המושג באופן פיזי ומרחבי. לפי דעה זו, הבונים הכינו מקום ייעודי ובנו כיסא של ממש עבור פחת עבר הנהר, כדי שיוכל לשבת עליו בבואו לירושלים מדי שנה [רש"י, ר' סעדיה גאון, ביאור שטיינזלץ]. פירוש קרוב לכך גורס כי הם לא בנו את הכיסא עצמו, אלא בנו את החומה עד למקום מושב הכיסא או עד לבית הספציפי בירושלים שבו שכן כיסאו של הפחה [רלב"ג, מצודת דוד].
גישה שנייה מתמקדת במשמעות פוליטית ושלטונית. לפי גישה זו, הבנייה נעשתה לכבוד שלטונו של הפחה, אולי משום שהעניק להם תמיכה [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, אנשי גבעון והמצפה לא נמנו עם העולים מבבל בימי זרובבל ועזרא, אלא ישבו ביהודה מכבר. משום כך, הם לא היו תחת סמכותו של פחת יהודה, אלא נותרו כפופים ל"כיסא" ולממשלתו של פחת עבר הנהר. למרות שלא היו מחויבים לכך, הם נכנעו, נטלו רשות ממושליהם, והתנדבו לסייע בבניין החומה [רלב"ג, מלבי"ם].
בניגוד לשתי הגישות הללו, ישנה דעה ייחודית המפרשת את המילים כשמות פרטיים או שמות מקומות. לפי גישה זו, ייתכן שלְכִסֵּא הוא שמו של אדם שהחזיקו בבנייה עבורו, וכינויו היה "פחת עבר הנהר". אפשרות נוספת בגישה זו היא ש"כיסא" הוא שמו של מקום סמוך, ו"פחת עבר" הוא שמו של אדם, כך שמשמעות הפסוק היא שהם בנו עד למקום הנקרא "כיסא", שהיה שייך לאדם בשם פחת עבר [אבן עזרא].