חלק ממאמץ השיקום של חומות ירושלים כלל השתתפות של קבוצות שונות, שכל אחת מהן לקחה אחריות על בניית הגזרה הסמוכה למקום מגוריה. וְהַנְּתִינִים, המזוהים כגבעונים אשר שימשו כפועלים, חוטבי עצים ושואבי מים, לקחו גם הם חלק במלאכה [רב סעדיה גאון, מצודת ציון].
הפרשנים מסבירים כי מבחינה תחבירית חסרה בפסוק המילה "אשר", כך שיש להבין את המילים הָיוּ יֹשְׁבִים כאילו נכתב "אשר היו יושבים". כלומר, אותם נתינים שהתגוררו באזור זה, השתתפו במלאכה וחיזקו את החומה הסמוכה אליהם [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לגבי מהותו של המקום הנקרא עֹפֶל, קיימות מספר גישות. יש המפרשים כי מדובר במבצר גבוה או במבנה מוגבה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], ויש המזהים אותו כשמו של מגדל ספציפי [מצודת ציון]. מנגד, יש הסבורים כי זהו ארמון או מקום מקורה ומכוסה שבו ישבו הנתינים [רב סעדיה גאון].
גבולות עבודתם של הנתינים היו עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח, כלומר עד לאזור שמול שער המים שבצד המזרחי. בנוסף, הם בנו את וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא, שהוא מגדל הבולט ויוצא מחוץ לקו החומה הרגיל [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].