שיקומה של חומת ירושלים נעשה מתוך סדר וארגון מוקפד, תוך חלוקת עבודה שיטתית בין קבוצות ויחידים לאורך התוואי. הביטוי וְעַל־יָדוֹ מוסכם על הפרשנים כציון מיקום שמשמעותו "בסמוך לו" או "לידו". הכוונה היא שהבונים החדשים הקימו את החומה בסמוך לחלק שבנו אלישיב ואחיו הכהנים, שהוזכרו קודם לכן כמי שבנו את שער הצאן [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מבחינה לשונית, המילה וְעַל משמשת כאן במשמעות של סמיכות. המקרא אינו נצמד למונח אחיד לאורך תיאור הבנייה, אלא משתמש בביטויים שונים ומתחלפים בעלי משמעות זהה לתיאור הרצף, כגון "על ידו", "עליו" או "אחריו החזיק" [רש"י].
התיאור בָנוּ אַנְשֵׁי יְרֵחוֹ משקף את שיטת העבודה הכללית בשיקום החומה: כל קבוצה קיבלה אחריות על מקטע מסוים והייתה בונה אותו עד להשלמתו המלאה. הקבוצה הבאה אחריה בנתה בצמוד למקטע שהסתיים, וכך התקדם הבניין בזה אחר זה, חוליה אחר חוליה, עד להשלמת החומה כולה [רש"י]. מבחינה גיאוגרפית, קטע חומה זה שנבנה על ידי אנשי יריחו מוקם בין מגדל חננאל לבין שער הדגים [מלבי"ם].
נוסף על אנשי יריחו, בסמוך לאותו מקטע בנה גם זַכּוּר בֶּן־אִמְרִי, שהיה ככל הנראה בן למשפחה מיוחסת וחשובה [ביאור שטיינזלץ].