מלאכת שיקום חומת ירושלים נמשכת, ומלכיה בן חרם יחד עם חשוב בן פחת מואב נוטלים חלק בבניית מקטע המכונה מדה שנית. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא למידה זהה, כלומר הם בנו קטע בחומה שאורכו שווה למידת הקטע שבנה קודמם במלאכה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לחלופין, ייתכן שהכוונה היא פשוט למידה נוספת [ביאור שטיינזלץ]. לעומת גישות אלו, יש המפרשים כי באזור זה של העיר לא היו שערים ומגדלים, ולכן חילקו את אורך החומה לשתי מידות, והם אלו שבנו את המידה השנייה [מלבי"ם]. השימוש במילה מדה מאפיין ספציפית את בניין החומה עצמה, ואינו משמש לתיאור בניין השערים [רש"י].
מלבד מידת החומה שבנו, שני הבונים הוסיפו והקימו גם אֵת מִגְדַּל הַתַּנּוּרִים [מצודת דוד]. מגדל זה, ככל המגדלים המוזכרים בפרשה, היה משולב בחומה המקיפה את העיר [רש"י], וככל הנראה היווה את קצה גבול עבודת הבנייה שלהם [ביאור שטיינזלץ]. מיקומו של המגדל היה בפינה המערבית של העיר [מלבי"ם]. שמו הייחודי של המגדל נובע מכך שבאזור זה רוכזו תנורים לאפיית לחם עבור תושבי ירושלים. ריכוז התנורים במקום זה נבע מכך שלא ניתן היה להבעיר תנורים בתוך ירושלים עצמה, כדי למנוע עשן ברחבי העיר [ר' סעדיה גאון].