מלאכת שיקום חומות ירושלים ושעריה מגיעה לאזור אסטרטגי ומרכזי בעיר, הכולל את מערכות המים והגנים המלכותיים מימי קדם. על מלאכה זו הופקד שר ומושל מחוזי, שלקח על עצמו אחריות רחבה החל מבניית שער ועד להקמת מקטעי חומה ארוכים.
בניית שַׁעַר הָעַיִן נעשתה על ידי שַׁלּוּן בֶּן־כָּל־חֹזֶה, שהיה שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה, כלומר המושל של מחוז המצפה [רש"י]. באשר לשם "כל חוזה", יש הסבורים כי מדובר בשמו של אדם [אבן עזרא], אך אחרים מפרשים זאת ככינוי המעיד על אופיו, אדם חריף ופיקח ש"רואה הכול" ומתמצא בכל עניין [רב סעדיה גאון, ביאור שטיינזלץ].
על פעולתו בשער נאמר הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ. השימוש בפועל עתיד "יבננו" מתפרש כפעולה שהתרחשה בעבר, או כתיאור של נטילת אחריות: הוא החזיק במקום במטרה לבנות אותו [אבן עזרא]. המילה וִיטַלְלֶנּוּ מוסכמת על כלל הפרשנים כעשיית גג וקירוי לשער. מקור המילה הוא מהשורש צ.ל.ל או מהמילה הארמית "טלל", שמשמעותה סכך וצל, כלומר הוא התקין לשער תקרה כדי לספק צל ומחסה [רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, מצודת ציון]. לאחר הקירוי, הוא הציב את דלתות השער, מנעוליו ובריחיו, כאשר המילה נכתבת "ויעמידו" אך נקראת וְיַעֲמִיד [מנחת שי, ביאור שטיינזלץ].
בנוסף לשער, שלון בנה גם אֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן־הַמֶּלֶךְ, מקטע חומה הסמוך ונוטה לכיוון גן המלך [רש"י, מצודת דוד]. ברכה זו שימשה כמאגר מים להשקיית אילנות וירקות בגן המלך, עוד מימי מלכי יהודה [רלב"ג]. באשר למשמעות השם "השלח", הדעות חלוקות: יש המפרשים שהשם נובע מהתפשטות ענפי העצים שהושקו ממימיה [מצודת ציון], ואילו דעה אחרת גורסת כי זהו מקום שבו היו רוחצים ומחליפים בגדים, מלשון הפשטה [רב סעדיה גאון].
קו החומה שבנה שלון נמשך מאזור הברכה והלאה וְעַד־הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד. אלו היו מדרגות שירדו מציון, היא עיר דוד, לכיוון חומת ירושלים [רלב"ג, מצודת דוד], ומיקומם המדויק של מקומות אלו היה מוכר היטב לאנשי אותו הדור [רש"י].