מלאכת בניין חומת ירושלים התאפיינה בהתגייסות רחבה, אך לצד מסירותם של פשוטי העם התגלתה גם השתמטות או חוסר משמעת מצד המעמדות הגבוהים. התקועים הם תושבי העיר תקוע שהתגייסו למאמץ הבנייה, בעוד שאדיריהם, שהם העשירים, החזקים והנכבדים שבעיר, סירבו להשתתף במלאכה [רש"י, רס"ג, מצודת ציון, שטיינזלץ]. הפסוק משתמש בדימוי לא הביאו צורם (מילה הנכתבת חסר אל"ף ומשמעותה צווארם), כלומר, הם סירבו להכניס את צווארם תחת עול המשא של עבודת הבנייה [מצודת דוד, מנחת שי].
הפרשנים נחלקו בשאלת זהותו של האדון המוזכר בביטוי בעבודת אדניהם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לה', שכן בניין החומה נחשב למצווה ולעבודת קודש, ואותם עשירים סירבו לקבל על עצמם את עול עבודתו של הקדוש ברוך הוא [רש"י, רס"ג, מצודת דוד].
לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה כאדון בשר ודם. לפי פירוש זה, העשירים סירבו להישמע לשר ולממונה שהופקד עליהם ממשפחתם [אבן עזרא]. אותם אנשים תקיפים היו חופשיים ועצמאיים, ולכן שריהם לא הצליחו לכפות עליהם את עבודת הבנייה [רלב"ג, מלבי"ם]. יש מי שמוסיף כי סירוב זה לא נבע בהכרח מהשתמטות מוחלטת מן המפעל, אלא מתוך חוסר נכונות להישמע לפקודות השר, מה שהוביל אותם להתפצל ולבנות חלק אחר בחומה באופן עצמאי [מלבי"ם].